הביטו קדימה!
תתבוננו היטב בפסל הזה שמוצב בוונקובר. רואים בו שני רצים, הבעת פניהם מעידה על מאמץ גדול. השמאלי שבתמונה מביט לפנים והימני מסיט את מבטו לאחור מעבר לכתפו. פסל זה מנציח את אחד הרגעים הגדולים בהיסטוריה של הספורט והוא היה רגע ההכרעה במרוץ שהוכתר בתואר “תחרות המאה”, “הנס של המייל” וגם “הרגע ההיסטורי של הריצה”.
שני רצים, ג’ון לנדי האוסטרלי ורוג’ר בניסטר האנגלי, שעשו את מה שנחשב עד לאותה שנה לעל-אנושי: לרוץ מייל בפחות מ-4 דקות, התחרו ביניהם. ללנדי הייתה בעיה נוספת, לא פחות קשה. אמנם הייתה לו מהירות מצוינת אבל למתחרה החזק שלו, בניסטר, היה “קיק” מטורף, כלומר יכולת פיניש, ספרינט בסוף תחרות, שמעטים יכלו לעמוד בה. לנדי, בהחלטה טקטית, החליט לפתוח בקצב חזק, “ללחוץ על הדוושה” כל הדרך על מנת להתיש את בניסטר, שלא יוכל לנצל את הספרינט המפורסם שלו. לנדי היה נועז והוביל את דבוקת הרצים בקצב מסחרר שהתאים לשיא עולם חדש.
באמצע המרחק בניסטר עוד השתרך מאחור במקום החמישי, לא בטוח באם יוכל להחזיק את הקצב המטורף כל הדרך. אחרי קצת יותר מקילומטר בניסטר התחיל לעבור קדימה. בהדרגה בניסטר התקדם עד שהגיע אל גבו של לנדי ושם המתין לשעת כושר (חחח…). כ-90 מטר לפני הסיום, לנדי שהיה מודאג ממיקומו של בניסטר מאחוריו התבונן שמאלה ובאותו רגע ממש, בניסטר עקף אותו מימין ונתן את הספרינט המפורסם שלו עד לקו הסיום. שניהם חצו את קו הסיום בפחות מ-4 דקות.
מאז, נכתב רבות על המבט לאחור, על מה שהוא מבטא ועל מה שהוא גורם אולם כבר לפני אלפי שנים נכתב על המבט לאחור, זה שהפך לחלק מנכסי הצאן ברזל של ההיסטוריה האנושית, המבט לאחור של אשת לוט.
כידוע, מעשיהם הרעים של אנשי העיר סדום הביאו את אלוהים להחלטה להמית את כל אנשים סדום, למעט את לוט ובני משפחתו. מלאך אלוהים ששהה ערב חורבן סדום עם בני משפחתו הורה ללוט לברוח: “וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ–אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ, וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל-הַכִּכָּר: הָהָרָה הִמָּלֵט, פֶּן-תִּסָּפֶה.” (בראשית י”ט, 17). בנותיו הנשואות של לוט, בעצת חתניהן, לא שעו להפצרותיו ולא לקחו את הסכנה ברצינות, ולוט נס מהעיר עם אשתו ושתי בנותיו הבתולות. במנוסתן, בעוד אלוהים ממטיר אש וגופרית על סדום ועמורה, אשת לוט, בניגוד לציווי המפורש, הסבה לאחור את מבטה והפכה לנציב מלח. מבטה של אשת לוט התפרש באופנים רבים: מבט חרד שמא מנוסתם אינה מהירה מספיק והמוות ישיגם, מבט סקרן המתבונן במחזה המופלא של אש וגופרית הניטחים מן השמים או אולי מבט של חמלה על בנותיה שנשארו מאחור.
המבט לאחור הוא מבט במרחב התלת-ממדי אבל הוא גם המבט לאחור בזמן. הוא זה שמלמד אותנו מאין הגענו וגם כיצד הגענו לאן שהגענו. הוא מעצב את זהותנו ויכול לעזור לנו להפיק לקחים וללמוד מניסיוננו וחשוב לא פחות, מניסיונם של אחרים.
בתחרות בין מקצוענים, המבט לאחור נחשב לטאבו. הוא פוגם בסגנון הריצה, הוא גורם לרץ להתיק את מבטו מהמטרה אליה הוא חותר ומעל הכל הוא משדר עייפות ומניע תחרות מצד אלה המזהים את החולשה. המבט לאחור ממיר את הרץ מאחד שרץ כדי לנצח, לזה שרץ כדי לא להפסיד.
במרתון ארץ ים-המלח, כשאשת לוט מתבוננת בנו רצים על המים הכחולים, התבוננו קדימה, התבוננו לצדדים, אל תביטו לאחור.
מאת: דניאל קרן – היועץ הספורטיבי למרתון
