• ברוכים הבאים
  • צור קשר
  • אקספו - יריד מקצועי
  • תומר וגיורא רון
  • על ההפקה
  • גלריית תמונות

ברוכים הבאים

מרתון ארץ ים המלח 2020
חווית ריצה במקום הנמוך בעולם
יום שישי – 31.1.2020 – עין בוקק

מרתון ארץ ים המלח צומח מתוך יסודותיו של מרוץ עין גדי הוותיק, אשר במשך למעלה מ 30 שנה אירח רבבות רצים והיווה נקודת עוגן בלוח המרוצים השנתי של חובבים ומקצועיים מכל הארץ אשר התמכרו לנוף הקסום ולשקט. כהמשך למפעל ההנצחה מקצה ה-10 ק"מ באירוע יתקיים לזכרם תומר וגיורא רון, בני קיבוץ עין גדי.

הלב הפועם של האירוע ממוקם על חוף ים המלח, בטיילת החדשה של מתחם המלונות (עין בוקק), משם יזנקו הרצים ולשם הם יחזרו להפנינג הסיום. מלונות ים המלח יציעו למשתתפים חבילות אירוח ולינה ממש על קו הזינוק.

גולת הכותרת של המרוץ היא ריצה אל תוך הים על סוללת העפר של מפעלי ים המלח המקיפה את חלקו הדרומי של ים המלח. לראשונה יתגלו בפני הרצים נופים עוצרי נשימה שנשמרו עד כה רק לעובדי ים המלח או אנשי כוחות הביטחון.
הסוללה משמשת כאזור הגבול בין שטחי ים המלח הישראלי לים המלח הירדני ועוברת כחיץ ללא גדר בין המדינות המקיימות שגרת יום משותפת ושלווה. המסלול ברובו על שטח כורכר מהודק אך שטוח ביותר ומבטיח ריצה מהירה להשגת תוצאה מיטבית.

מקצי התחרות:
• 10 ק"מ – ריצה לאורך טיילת ים המלח החדשה, המקצה ע"ש תומר וגיורא רון.
• 21.1 ק"מ חצי מרתון – מסלול מהיר ושטוח החוצה את "הסוללה" בים המלח.
• 42 ק"מ מרתון – מרוץ מהיר סביב חופו של ים המלח הדרומי עד לק"מ 21 על הסוללה.
• 50 ק"מ – לראשונה בארץ! אליפות רשמית למרחק 50 ק"מ.
* פרסים כספיים יוענקו למנצחים הכלליים בארבעת המקצים.

אנו מזמינים את הרצים לקחת חלק במרתון ים המלח – המרוץ הנמוך בעולם המציע למשתתפים חווית ריצה חד פעמית בשטחים בהם לא רצו מעולם, לצד ערכי הפקה וניהול מסלול מקצועיים ומסורת ידועה של מצויינות.

צור קשר

למידע ושאלות אנא צרו קשר עם ההפקה דרך הטופס.
מרכז שירות הלקוחות עובד בימים א-ה בין השעות 10:00 – 18:00

 

אני מאשר שמירה ושימוש בנתוני הגלישה שלי ע"י מערכת האתר

אקספו - יריד מקצועי

מרתון ארץ ים המלח יציע למשתפים ולמבלים מתחם יריד מקצועי עם מיטב חברות הספורט והלייפ סטייל. בהמשך תתפרסם רשימת המציגים.

מציגים המעוניים להצטרף לאירוע יפנו אל אופיר קינדלר במייל marathon@forum-faktor.co.il.

תומר וגיורא רון

תומר רון – 26.3.1964 – 15.3.1995

תומר – יליד קיבוץ עין גדי, נגן מוכשר, פילוסוף ורץ נלהב. עבד כחקלאי במטע התמרים בקיבוץ שכל כך אהב, שם קיפח את חייו – המנוף עליו עמד התהפך והוא נהרג.

תומר נולד בקיבוץ עין-גדי. במקום זה גדל ובגר, ואליו היה קשור בכל נימי נפשו. ילד שני להוריו שהיו ממקימי הקיבוץ, רותי ואלי רון. בשנותיו הראשונות היה ילדון צנום, שובב ומלא שמחת חיים, וכבר בביה"ס היסודי התבלט בשני תחומים- נגינה בפסנתר וריצה למרחקים ארוכים. בבגרותו חל בו שינוי גדול, ומהילד העליז הפך להיות נער מופנם, שקט ורציני שהצטיין בלימודים.

מותו של אחיו האהוב והנערץ גיורא, שנפל בקרבות של מלחמת לבנון הראשונה, גרם לו לטלטלה קשה ותפס אותו בסמוך לבחינות הבגרות, ובכל זאת הוא עבר את כולן בהצלחה רבה.

תומר, מאז ומתמיד, היה קשור מאוד למקום מגוריו בו גדל, וחש קשר עמוק לתא המשפחתי. כך, כאשר המציאות הקשה הובילה אותו להיות האח הבכור במשפחה, חדרה בו מיד תחושת האחריות להוריו ולאחיו הקטנים, ארז ורונן. מידי יום ביומו, וכך עד יום מותו, היה דואג לשלומם של כל בני המשפחה.

עם תום לימודיו יצא תומר לקיבוץ צעיר-חולית לשנת שרות. הניתוק מן הבית הקשה עליו עד מאוד. את השירות הצבאי העביר בחיל המודיעין, כחייל מוסווה, בבגדים אזרחיים.

מיד עם השחרור מצה"ל החל לעבוד במטע התמרים, עבודה אותה עשה כבר בהיותו נער, אשר אפשרה לו בילוי בחיק הטבע עם עצמו למשך שעות ארוכות, מה שהתאים מאוד לאופיו. כך יכול היה לשקוע במחשבות או להאזין למוסיקה תוך כדי עבודה. תומר היה עובד מסור וזריז-הוא מילא מכסת עבודה של שניים-שלושה עובדים רגילים.

לצד העבודה הוא המשיך כל העת לפתח ולהשקיע גם בתחביביו האחרים. הריצה הפכה עבורו לאורח חיים. אפילו בעוברו במדרכות הקיבוץ היה חולף בריצה. כרץ בוגר היו לו הישגים נכבדים עד מאוד.

תומר גם התעניין עמוקות בספרות וקרא הרבה ספרות יפה, בעיקר מתורגמת. ההאזנה לג'אז היתה אף היא חלק מאורח חייו, ולשם כך רכש לעצמו אוסף נדיר של תקליטים ותקליטורים והעשיר את הידע בתחום בקריאת ספרות מקצועית בנושא, מה שהוביל אותו להיות אחד המומחים בישראל בתחום הג'אז האוונגרדי.

לאחר שנים מספר של עבודה במטע התמרים פנה תומר ללימודי הפילוסופיה באוניברסיטת ת"א. הוא למד בשביל העניין ולא עבור תואר או תעודה. בשיעורים לא התבלט, עקב צניעותו הרבה, אבל העבודות שהגיש היו ברמה מעולה. הוא יצר קשרים חמים עם אנשי הסגל האקדמי.

לאחר שסיים את לימודיו בהצטיינות חזר לעבודתו במטע התמרים, ובו מצא את מותו. מרוב להיטות להספיק לא שמר על כללי הבטיחות, והמנוף עליו עמד התהפך. כהרף עין נגדעו חייו, והוא בן 31.

נדמו צלילי המוסיקה בחדרו.


גיורא רון – 26.4.1960 – 7.06.1982

גיורא – צעיר נעים הליכות ודרך ארץ. רץ נלהב בכל שנות חייו. נפל ביום הראשון של מלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982. גיורא, בן לרותי ואלי שהיו ממקימי קיבוץ עין-גדי היה מראשוני הבנים של של הקיבוץ.

בשנת 1960, שנת הולדתו של גיורא, קיבוץ עין-גדי עוד נחשב ליישוב בקצה השני של העולם, רחוק ממרפאות ובתי חולים, מצב שאילץ את אימו, שקרבה ללדת לעשות דרכה לקריית חיים בה התגוררו סבא וסבתא של גיורא, שם שהו בחודש הראשון לחייו. את החזרה הביתה, בשל הדרך המשובשת והארוכה, מכדי לעשות ברכב, עשו בטיסת פייפר.

גיורא גדל והתחנך בחברת הילדים המצומצמת ולמד בביתו הקיבוצי תשע שנים. לאחר מכן השלים את לימודיו בביה"ס התיכון בערד. לאחר יום לימודים ארוך ונסיעה מתישה היה מגיע הביתה, לובש בגדי ספורט ויוצא לאימון ריצה, כך מידי יום ביומו. בהיותו תלמיד מצטיין נבחר לייצג את בית-ספרו במשלחת נוער שהתארחה אצל הקהילה היהודית באנגליה.

עם סיום לימודיו יצא לשנת שרות בקרית-עקרון ועסק בהדרכת הנוער המקומי. שנה זו תרמה רבות להתפתחותו ולעיצוב אישיותו. עולמות חדשים נתגלו לפניו: ציור, מוסיקה, ספרות ופילוסופיה. זאת בנוסף לריצה, שהיתה לחם חוקו הקבוע.

בשנה זו גילה את היופי שבחברות ויצר קשרי רעות אמיצים עם שותפיו לדרך. זו נחשבה תקופת פריחה עבורו, שנקטעה בסוף שנת 1979 בעקבות הגיוס לצה"ל.

גיורא הצטרף לגרעין נח"ל ושירת בנח"ל מוצנח. על אף שהרגיש חנוק בצבא היה חייל מצטיין לכל אורך מסלול שירותו הצבאי, אך כל העת קיננה בו ההרגשה שהצבא מנתק אותו מפעילות רוחנית ותרבותית. לשם כך הכריח עצמו להתעורר השכם בבוקר בכל ביקור בבית, למרות העייפות שפקדה אותו כחייל קרבי, כדי שיוכל לעסוק במה שאהוב עליו. "אינני יכול לבזבז את השבת על שינה", נהג לומר.

בפברואר 1980 הוא סיים קורס צניחה, ובקיץ אותה שנה סיים בהצלחה קורס מ"כים. כשהגיע לדרגת פיקוד התלבט ארוכות. הוא ראה בכך ניגוד מוסרי וסבר שאין לו, או לכל אדם שהוא, זכות לפקד על זולתו או להעניש את זולתו. לכן כאשר נשלח לקורס קצינים, הדיח עצמו מהקורס.

למרות סלידתו מהמסגרת הצבאית היה מפקד אהוב על פיקודיו, ואף נבחר כחייל מצטיין. ביום העצמאות בשנת תשמ"ב, היה גיורא בין החיילים המצטיינים שהוזמנו לבית הנשיא.

חודשים מספר לפני שחרורו המיוחל, למחרת פרוץ הקרבות של מלחמת שלום הגליל, ביום ט"ז בסיוון תשמ"ב (7.6.1982), הגיעה פלוגתו בדרך הים לחוף לבנון. הפלוגה נחתה מצפון לצידון. בעוברם את העיירה ראס נבי-יונס, נפתחה עליהם אש מתוך בית, שמעליו הונף דגל לבן. גיורא נפגע ונהרג. בן 22 שנים הוא היה במותו.

כך נגדעו החיים שאך החלו ללבלב ולפרוח.

על ההפקה

יוזמת האירוע – מועצה אזורית תמר

חברת ההפקה – פורום פקטור

יעוץ מקצועידניאל קרן (מועדון רצי תל אביב)

 

גלריית תמונות