• ברוכים הבאים
  • הביטו קדימה!
  • אקספו - יריד מקצועי
  • גלריית תמונות
  • תומר וגיורא רון
  • הנחיות לרצים

ברוכים הבאים

מרתון ארץ ים המלח
בואו לרוץ על המים במקום הנמוך בעולם
יום שישי – 3.2.2023 – עין בוקק

מהדורה רביעית של האירוע שכבר הפך למסורת – חווית ריצה חד פעמית במקום הנמוך בעולם, לחצות את הים על גבי סוללות עפר שטוחות בנוף בראשית מדברי לצד ערכי הפקה וניהול מסלול מקצועיים ומסורת ידועה של מצוינות.

חמישה מסלולי ריצה לכל הרמות: 50 | 42.2 | 21.1 | 10 | 5 ק”מ

מר ניר ונגר, ראש המועצה האזורית תמר:
” פעילות ספורט ותרבות חשובה מעין כמוה לגוף וגם לנפש, השילוב עם חופשה באחד המקומות המיוחדים והיפים שיש, יוצר הזדמנות נפלאה לספורטאים ולכל בני המשפחה לחוויה ייחודית. המלונות, הקניון, החופים, מסלולי הטיולים, אתרי הטבע (מצדה, שמורת עין גדי, נחל בוקק ועוד) כולם מחכים לכם, בואו להנות מהקסם של ארץ ים המלח.”

חבילות אירוח
בשיתוף חברת יויו הפקות אנו מציעים לרצים ולבני משפחותיהם מגוון חבילת אירוח במחירים אטרקטיביים במלונות עין בוקק.
חבילת האירוח נבנו במיוחד לפי צרכי הרצים וכוללת ארוחת שחר מוקדמת בחמש בבוקר, צ’ק אאוט מאוחר לאחר המרוץ ועוד. ביום חמישי בערב נקיים במלון ארוחת פסטה ומפגש רצים.
בימים הקרובים תפתח מכירת חבילות ישירות דרך אתר המרתון.

מקצי התחרות
5 ק”מ – טעימה מתוך המסלול הייחודי, ריצה על הסוללה ועל טיילת עין בוקק.
10 ק”מ – ריצה על הסוללה החוצה את הים וחזרה לאורך טיילת ים המלח החדשה.
21.1 ק”מ חצי מרתון – חצי מרתון שטוח החוצה את הים, המקצה ע”ש תומר וגיורא רון.
42.2 ק”מ מרתון – מרתון שטוח ומהיר סביב אגן ים המלח הדרומי.
50 ק”מ אולטרה מרתון – אליפות ישראל למרחק 50 ק”מ בשיתוף איגוד האתלטיקה.
* פרסים כספיים יוענקו למנצחים הכלליים בארבעת המקצים הארוכים.

ריצה אל תוך הים
גולת הכותרת של המרוץ היא ריצה אל תוך הים על סוללת הגבול של מפעלי ים המלח המקיפה את חלקו הדרומי של ים המלח. רק פעם בשנה מתקבלים האישורים הביטחוניים לעלות על הסוללה ובפני הרצים מתגלים נופים עוצרי נשימה שנשמרו עד כה רק לעובדי מפעלי ים המלח או אנשי כוחות הביטחון.
הסוללה משמשת כאזור הגבול בין שטחי ים המלח הישראלי לים המלח הירדני ועוברת כחיץ ללא גדר בין המדינות המקיימת שגרת יום משותפת ושלווה בין שני הצדדים. המסלול ברובו על שטח כורכר מהודק ושטוח. את האירוע יאבטחו כוחות בטחון – משטרה וצבא.

מרוץ עין גדי
מרתון ארץ ים המלח צומח מתוך יסודותיו של מרוץ עין גדי הוותיק, אשר במשך למעלה מ 30 שנה אירח רבבות רצים והיווה נקודת עוגן בלוח המרוצים השנתי של חובבים ומקצועיים מכל הארץ אשר התמכרו לנוף הקסום ולשקט. כהמשך למפעל ההנצחה מקצה החצי מרתון באירוע יתקיים לזכרם תומר וגיורא רון, בני קיבוץ עין גדי.

המרוץ מתקיים ביוזמת המועצה האזורית תמר, בסיוע ובתמיכת מפעלי ים המלח (ICL), משרד התיירות וזרוע ביצועו – החברה הממשלתית להגנות ים המלח ורשות ניקוז ים המלח.

 

לצפייה בסרטון הסיכום של 2019 שעברה לחצו על כפתור ה”פליי” במרכז הסרטון >>>

הביטו קדימה!

תתבוננו היטב בפסל הזה שמוצב בוונקובר. רואים בו שני רצים, הבעת פניהם מעידה על מאמץ גדול. השמאלי שבתמונה מביט לפנים והימני מסיט את מבטו לאחור מעבר לכתפו. פסל זה מנציח את אחד הרגעים הגדולים בהיסטוריה של הספורט והוא היה רגע ההכרעה במרוץ שהוכתר בתואר “תחרות המאה”, “הנס של המייל” וגם “הרגע ההיסטורי של הריצה”.

שני רצים, ג’ון לנדי האוסטרלי ורוג’ר בניסטר האנגלי, שעשו את מה שנחשב עד לאותה שנה לעל-אנושי: לרוץ מייל בפחות מ-4 דקות, התחרו ביניהם. ללנדי הייתה בעיה נוספת, לא פחות קשה. אמנם הייתה לו מהירות מצוינת אבל למתחרה החזק שלו, בניסטר, היה “קיק” מטורף, כלומר יכולת פיניש, ספרינט בסוף תחרות, שמעטים יכלו לעמוד בה. לנדי, בהחלטה טקטית, החליט לפתוח בקצב חזק, “ללחוץ על הדוושה” כל הדרך על מנת להתיש את בניסטר, שלא יוכל לנצל את הספרינט המפורסם שלו. לנדי היה נועז והוביל את דבוקת הרצים בקצב מסחרר שהתאים לשיא עולם חדש.
באמצע המרחק בניסטר עוד השתרך מאחור במקום החמישי, לא בטוח באם יוכל להחזיק את הקצב המטורף כל הדרך. אחרי קצת יותר מקילומטר בניסטר התחיל לעבור קדימה. בהדרגה בניסטר התקדם עד שהגיע אל גבו של לנדי ושם המתין לשעת כושר (חחח…). כ-90 מטר לפני הסיום, לנדי שהיה מודאג ממיקומו של בניסטר מאחוריו התבונן שמאלה ובאותו רגע ממש, בניסטר עקף אותו מימין ונתן את הספרינט המפורסם שלו עד לקו הסיום. שניהם חצו את קו הסיום בפחות מ-4 דקות.

מאז, נכתב רבות על המבט לאחור, על מה שהוא מבטא ועל מה שהוא גורם אולם כבר לפני אלפי שנים נכתב על המבט לאחור, זה שהפך לחלק מנכסי הצאן ברזל של ההיסטוריה האנושית, המבט לאחור של אשת לוט.
כידוע, מעשיהם הרעים של אנשי העיר סדום הביאו את אלוהים להחלטה להמית את כל אנשים סדום, למעט את לוט ובני משפחתו. מלאך אלוהים ששהה ערב חורבן סדום עם בני משפחתו הורה ללוט לברוח: “וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ–אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ, וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל-הַכִּכָּר:  הָהָרָה הִמָּלֵט, פֶּן-תִּסָּפֶה.” (בראשית י”ט, 17). בנותיו הנשואות של לוט, בעצת חתניהן, לא שעו להפצרותיו ולא לקחו את הסכנה ברצינות, ולוט נס מהעיר עם אשתו ושתי בנותיו הבתולות. במנוסתן, בעוד אלוהים ממטיר אש וגופרית על סדום ועמורה, אשת לוט, בניגוד לציווי המפורש, הסבה לאחור את מבטה והפכה לנציב מלח. מבטה של אשת לוט התפרש באופנים רבים: מבט חרד שמא מנוסתם אינה מהירה מספיק והמוות ישיגם, מבט סקרן המתבונן במחזה המופלא של אש וגופרית הניטחים מן השמים או אולי מבט של חמלה על בנותיה שנשארו מאחור.

המבט לאחור הוא מבט במרחב התלת-ממדי אבל הוא גם המבט לאחור בזמן. הוא זה שמלמד אותנו מאין הגענו וגם כיצד הגענו לאן שהגענו. הוא מעצב את זהותנו ויכול לעזור לנו להפיק לקחים וללמוד מניסיוננו וחשוב לא פחות, מניסיונם של אחרים.
בתחרות בין מקצוענים, המבט לאחור נחשב לטאבו. הוא פוגם בסגנון הריצה, הוא גורם לרץ להתיק את מבטו מהמטרה אליה הוא חותר ומעל הכל הוא משדר עייפות ומניע תחרות מצד אלה המזהים את החולשה. המבט לאחור ממיר את הרץ מאחד שרץ כדי לנצח, לזה שרץ כדי לא להפסיד.

במרתון ארץ ים-המלח, כשאשת לוט מתבוננת בנו רצים על המים הכחולים, התבוננו קדימה, התבוננו לצדדים, אל תביטו לאחור.

 

מאת: דניאל קרן – היועץ הספורטיבי למרתון

אקספו - יריד מקצועי

מרתון ארץ ים המלח יציע למשתפים ולמבלים מתחם יריד מקצועי עם מיטב חברות הספורט והלייפ סטייל. בהמשך תתפרסם רשימת המציגים.

מציגים המעוניינים להצטרף לאירוע יפנו אל טסיא איילון במייל אופיר קינדלר במייל tasya@sport-expo.co.il.

גלריית תמונות

תומר וגיורא רון

תומר רון – 26.3.1964 – 15.3.1995

תומר – יליד קיבוץ עין גדי, נגן מוכשר, פילוסוף ורץ נלהב. עבד כחקלאי במטע התמרים בקיבוץ שכל כך אהב, שם קיפח את חייו – המנוף עליו עמד התהפך והוא נהרג.

תומר נולד בקיבוץ עין-גדי. במקום זה גדל ובגר, ואליו היה קשור בכל נימי נפשו. ילד שני להוריו שהיו ממקימי הקיבוץ, רותי ואלי רון. בשנותיו הראשונות היה ילדון צנום, שובב ומלא שמחת חיים, וכבר בביה”ס היסודי התבלט בשני תחומים- נגינה בפסנתר וריצה למרחקים ארוכים. בבגרותו חל בו שינוי גדול, ומהילד העליז הפך להיות נער מופנם, שקט ורציני שהצטיין בלימודים.

מותו של אחיו האהוב והנערץ גיורא, שנפל בקרבות של מלחמת לבנון הראשונה, גרם לו לטלטלה קשה ותפס אותו בסמוך לבחינות הבגרות, ובכל זאת הוא עבר את כולן בהצלחה רבה.

תומר, מאז ומתמיד, היה קשור מאוד למקום מגוריו בו גדל, וחש קשר עמוק לתא המשפחתי. כך, כאשר המציאות הקשה הובילה אותו להיות האח הבכור במשפחה, חדרה בו מיד תחושת האחריות להוריו ולאחיו הקטנים, ארז ורונן. מידי יום ביומו, וכך עד יום מותו, היה דואג לשלומם של כל בני המשפחה.

עם תום לימודיו יצא תומר לקיבוץ צעיר-חולית לשנת שרות. הניתוק מן הבית הקשה עליו עד מאוד. את השירות הצבאי העביר בחיל המודיעין, כחייל מוסווה, בבגדים אזרחיים.

מיד עם השחרור מצה”ל החל לעבוד במטע התמרים, עבודה אותה עשה כבר בהיותו נער, אשר אפשרה לו בילוי בחיק הטבע עם עצמו למשך שעות ארוכות, מה שהתאים מאוד לאופיו. כך יכול היה לשקוע במחשבות או להאזין למוסיקה תוך כדי עבודה. תומר היה עובד מסור וזריז-הוא מילא מכסת עבודה של שניים-שלושה עובדים רגילים.

לצד העבודה הוא המשיך כל העת לפתח ולהשקיע גם בתחביביו האחרים. הריצה הפכה עבורו לאורח חיים. אפילו בעוברו במדרכות הקיבוץ היה חולף בריצה. כרץ בוגר היו לו הישגים נכבדים עד מאוד.

תומר גם התעניין עמוקות בספרות וקרא הרבה ספרות יפה, בעיקר מתורגמת. ההאזנה לג’אז היתה אף היא חלק מאורח חייו, ולשם כך רכש לעצמו אוסף נדיר של תקליטים ותקליטורים והעשיר את הידע בתחום בקריאת ספרות מקצועית בנושא, מה שהוביל אותו להיות אחד המומחים בישראל בתחום הג’אז האוונגרדי.

לאחר שנים מספר של עבודה במטע התמרים פנה תומר ללימודי הפילוסופיה באוניברסיטת ת”א. הוא למד בשביל העניין ולא עבור תואר או תעודה. בשיעורים לא התבלט, עקב צניעותו הרבה, אבל העבודות שהגיש היו ברמה מעולה. הוא יצר קשרים חמים עם אנשי הסגל האקדמי.

לאחר שסיים את לימודיו בהצטיינות חזר לעבודתו במטע התמרים, ובו מצא את מותו. מרוב להיטות להספיק לא שמר על כללי הבטיחות, והמנוף עליו עמד התהפך. כהרף עין נגדעו חייו, והוא בן 31.

נדמו צלילי המוסיקה בחדרו.


גיורא רון – 26.4.1960 – 7.06.1982

גיורא – צעיר נעים הליכות ודרך ארץ. רץ נלהב בכל שנות חייו. נפל ביום הראשון של מלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982. גיורא, בן לרותי ואלי שהיו ממקימי קיבוץ עין-גדי היה מראשוני הבנים של של הקיבוץ.

בשנת 1960, שנת הולדתו של גיורא, קיבוץ עין-גדי עוד נחשב ליישוב בקצה השני של העולם, רחוק ממרפאות ובתי חולים, מצב שאילץ את אימו, שקרבה ללדת לעשות דרכה לקריית חיים בה התגוררו סבא וסבתא של גיורא, שם שהו בחודש הראשון לחייו. את החזרה הביתה, בשל הדרך המשובשת והארוכה, מכדי לעשות ברכב, עשו בטיסת פייפר.

גיורא גדל והתחנך בחברת הילדים המצומצמת ולמד בביתו הקיבוצי תשע שנים. לאחר מכן השלים את לימודיו בביה”ס התיכון בערד. לאחר יום לימודים ארוך ונסיעה מתישה היה מגיע הביתה, לובש בגדי ספורט ויוצא לאימון ריצה, כך מידי יום ביומו. בהיותו תלמיד מצטיין נבחר לייצג את בית-ספרו במשלחת נוער שהתארחה אצל הקהילה היהודית באנגליה.

עם סיום לימודיו יצא לשנת שרות בקרית-עקרון ועסק בהדרכת הנוער המקומי. שנה זו תרמה רבות להתפתחותו ולעיצוב אישיותו. עולמות חדשים נתגלו לפניו: ציור, מוסיקה, ספרות ופילוסופיה. זאת בנוסף לריצה, שהיתה לחם חוקו הקבוע.

בשנה זו גילה את היופי שבחברות ויצר קשרי רעות אמיצים עם שותפיו לדרך. זו נחשבה תקופת פריחה עבורו, שנקטעה בסוף שנת 1979 בעקבות הגיוס לצה”ל.

גיורא הצטרף לגרעין נח”ל ושירת בנח”ל מוצנח. על אף שהרגיש חנוק בצבא היה חייל מצטיין לכל אורך מסלול שירותו הצבאי, אך כל העת קיננה בו ההרגשה שהצבא מנתק אותו מפעילות רוחנית ותרבותית. לשם כך הכריח עצמו להתעורר השכם בבוקר בכל ביקור בבית, למרות העייפות שפקדה אותו כחייל קרבי, כדי שיוכל לעסוק במה שאהוב עליו. “אינני יכול לבזבז את השבת על שינה”, נהג לומר.

בפברואר 1980 הוא סיים קורס צניחה, ובקיץ אותה שנה סיים בהצלחה קורס מ”כים. כשהגיע לדרגת פיקוד התלבט ארוכות. הוא ראה בכך ניגוד מוסרי וסבר שאין לו, או לכל אדם שהוא, זכות לפקד על זולתו או להעניש את זולתו. לכן כאשר נשלח לקורס קצינים, הדיח עצמו מהקורס.

למרות סלידתו מהמסגרת הצבאית היה מפקד אהוב על פיקודיו, ואף נבחר כחייל מצטיין. ביום העצמאות בשנת תשמ”ב, היה גיורא בין החיילים המצטיינים שהוזמנו לבית הנשיא.

חודשים מספר לפני שחרורו המיוחל, למחרת פרוץ הקרבות של מלחמת שלום הגליל, ביום ט”ז בסיוון תשמ”ב (7.6.1982), הגיעה פלוגתו בדרך הים לחוף לבנון. הפלוגה נחתה מצפון לצידון. בעוברם את העיירה ראס נבי-יונס, נפתחה עליהם אש מתוך בית, שמעליו הונף דגל לבן. גיורא נפגע ונהרג. בן 22 שנים הוא היה במותו.

כך נגדעו החיים שאך החלו ללבלב ולפרוח.

הנחיות לרצים

כללי התנהגות בסיסיים למשתתף במרוצים ארוכים הם כדלקמן:
גוף האדם אינו בנוי לריצות תכופות למרחקים הארוכים (20 ק”מ), ויש להרגיל אותו למרחקים אלה. לכן, יש לרווח יותר בין האימונים למרחקים השונים; ככול שהולך ועולה המרחק המרווח בין האימונים יגדל.
ההנחיות המובאות להלן הן כלליות ואינן באות להחליף תכנית אימונים מסודרת ומובנית. מומלץ להתעדכן באתרים ובסדנאות ברחבי הארץ לגבי אופן האימון המומלץ ולגבי סכנות המלוות ריצות ארוכות: פגיעות חום וכד’.

אם המשתתף לקה במחלה מלווה בחום, או בקלקול קיבה או שלשול, בשבוע שלפני המרוץ– אין להשתתף במרוץ בכלל ולהתייעץ עם איש מקצוע על תכנית חזרה לאימונים.

  • מומלץ להיבדק אצל רופא המשפחה בטרם התחלת האימונים. הבדיקה צריכה לכלול גם תרשים אק”ג בכדי לשלול מומים לבביים מולדים.
  • מומלץ להתייעץ על תכניות האימון עם מאמן שהוסמך לכך.
  • מומלץ להתאמן בקבוצה עם מאמן.
  • במקרה של פציעה או מחלה, כל יום ש”הלך לאיבוד” מצריך 2 ימי אימון חזרה לאחור בתוכנית האימונים.

הכנה למרוצים במרחקים השונים
השתתפות במרוצים ארוכים (מעל 10 ק”מ ריצה) מחייבת הכנה מדוקדקת לאורך זמן. כחלק משגרת האימונים על הספורטאי להכיר את גופו ומגבלותיו ולזהות סימני מצוקה אפשריים, כך שבהגיעו למרוץ הוא:

  1. הכין עצמו באמצעות אימונים מתאימים למרחק הרלוונטי בו הוא משתתף.
  2. יזהה בזמן הפעילות אותות מצוקה שהגוף משדר ויפסיק את הפעילות טרם ההתמוטטות.
  3. אין להשתתף במרוצים מרחקים הגדולים מאלה שהמשתתף הכין עצמו באימונים.


48 שעות לפני המרוץ

  1. להגביר אכילת פחמימות מסוג פסטה, אורז, תפוחי-אדמה או בננות – להגברה של אגירת הנוזלים בגוף.
  2. להמליח את האוכל מעט יותר מהרגיל, להגברה של אגירת הנוזלים בגוף יחד עם המלחים.
  3. להמעיט בשתיית קפה ומשקאות אלכוהוליים שמגבירים הפרשת נוזלים מהגוף.
  4. לשתות 500 סמ”ק מים שעתיים לפני הזינוק.
  5. לקחת לאזור הזינוק בקבוק מים חצי ליטר נוסף ולשתות בלגימות קטנות עד רגע הזינוק.

בזמן הפעילות הגופנית

  • יש לשתות מים בכל תחנה. בתנאי חום, יש לשפוך מים על הראש ועל הגוף ולהצטנן במתזי מים.
  • כמות המים שיש לשתות במהלך הריצה צריכה להתאים לכמות האובדת בזיעה, כפי שחושב במסגרת האימונים, אין לשתות מעבר לכך.
  • קצב השתייה המומלץ: כחצי ליטר לשעה לאדם השוקל 70 ק”ג (7 מ”ל/ק”ג/שעה לגברים). לנשים 6 מ”ל/ק”ג/שעה. בנוסף יש להוסיף עוד כ- 100-300 מ”ל לשעה על פי קצב ההזעה ובהתאם לתנאי מזג האוויר.

אחרי הפעילות הגופנית
יש לשתות מים בהתאם לצורך. מומלץ להישקל לפני הפעילות ואחריה (ללא בגדים, שספוגים בהרבה זיעה) בכדי להעריך את נפח הנוזלים שאבד במהלך הפעילות. כל ירידה של 1 ק”ג מהמשקל שלפני הפעילות מחייב לשתות 1 ליטר מים (לא יותר!).

*הנחיות אלה מבוססת על המלצות ועדת מורן מיולי 2013 – ואינן מחליפות התייעצות או חוות דעת מרופא או מהמאמן האישי שמכיר את היכולות שלך בצורה הטובה ביותר.